אסור לאסור דבר המותר כמו שאסור להתיר האסור

---

you enquired how do we know one may prohibit that which is actually permitted - my dearest friend - I must remonstrate you really ought to be asking me the very opposite - how can anyone think they are empowered to prohibit that which is actually permitted.

we know that a judge who rules incorrectly and causes thereby a financial loss is a robber as is described in the Mishnah Bechoros 4:4, p28 Gemara

​
there is an additional aspect to this - a soul may be redirected to this world as a beast seeking final Tikkun by being Shechted and consumed with a Beracha. A wrong ruling will prevent this important salvation from occurring and it can in some fashion be deemed to be akin to killing the spirit that has come for its salvation and Tikkun.

​Accordingly one who Shechts a sanctified beast inappropriately thereby disqualifying it from its sacred purpose has committed a capital offence. In this case it is quite clear that the beast being sanctified is bearing a soul that has now lost its opportunity to be elevated.

The Yerushalmi Terumos end Ch 5 echoes this sentiment by declaring that it is prohibited to prohibit anything which is actually permitted, and it is a violation equal to permitting that which is clearly prohibited. This refers to a judge who to avoid the trouble of closely examining the case in all its details just dismisses is by playing it safe.

This is also reflected in the Vidduy of Rabbenu Nissim "for sinning by prohibiting that which is permitted" 

In truth we need look no further that the Torah itself that prohibits adding to Gd's commandments and equates it with detracting from Gd's commandments.

RaMBaM has also enunciated this by illustrating the prohibition against adding to Gd's commandments with one who declares that the Torah forbids cooking fowl with milk when in fact it is only a Rabbinic prohibition. Any suggestion that Gd's Torah is incomplete is in fact a heresy, adding to Gd's commandments is as insulting as suggesting that some of Gd's commandments are no longer necessary.

The only exception is where Chazal promulgated various decrees and even these were subject to their being accepted by the general community.

Accordingly our leaders forewarned that instituting new prohibitions can be far more dangerous than new permissions because a prohibition that the general community will ignore is likely to prompt a lessening of their respect for the rabbis and many of their and the Torah's laws. Our Sages have long warned that one sin leads to another.

Of course an individual may select all sorts of restriction for himself but he may not impose them upon others.

It is therefore most distressing to see the recent wave of stringencies being imposed upon the general community - stringencies that were never seen or practised by our forebears which seek to prohibit things that were accepted as permitted by our forebears. These are encouraged by suggesting that this generation is superior to preceding generations.

Who dares suggest that the Chassam Sofer who ate fattened geese in spite of the Halachic controversy surrounding them, was any less loyal to HKBH than those today who refuse due to those Kashrus concerns.

Why do people consider themselves more loyal to Gd by not eating Gebrochts when some of our leading Rabbanim did eat it?

The great Posek who all Israel looks up to, the Shach, has unequivocally declared that it is an equal violation to prohibit that which is permitted as it is to permit that which is prohibited. He explains that invariably with every stringency there will emerge an unforseen leniency and therefore instructs that when issuing a strict ruling because there is a doubt in the Posek's mind, it must be made clear that this ruling is not a decisive ruling but a ruling issued due to doubt.

The Bach in a similar vein insists that even if one adopt a stringency for themselves it may not be recorded in a manner that suggests it is a binding Halachic ruling because rulings can only be established with clear and compelling proofs from the Gemara.

Tosafos TB AZora 36a quotes from a Yerushalmi that Rav threatened Shemuel with the harshest of consequences for not accepting that Rebbi and his Beis Din had recanted the decree banning oil processed by non-Yidden. The Chida is surprised by this since it is certainly permitted to adopt fr oneself any type of stringency. He explains however that in these circumstances where Shemuel is recognised so broadly as a great Posek and authority his private life is scrutinised and serves as a guide for people to know the Halacha and his stringency will be [mis]interpreted as a challenge to the actual Halacha.

Regarding the Gemara Chullin 14, that praises one who refrains from eating meat from a beast that had a query and required a ruling by a Posek - the Damesek Eliezer is at pains to explain that this means that the Posek found no clear proof for it to be Kosher but has arguments and analysis leading him to conclude that it is Kosher. Notwithstanding the Torah's instructions to abide the ruling of the Rabbis, it is praiseworthy to steer clear of such rulings. However where a clear proof indicates it is Kosher, not eating it is simply the reaction of a misdirected fool.

The YaAvets also raised his voice in strong protest over those who place greater emphasis on minor and peripheral stringencies than they do on the actual and substantive Halachos of the Torah. These people are blinded by their habits, living as though in a trance, and going about their life without thinking about what they are doing. We can see in them the fulfilment of the warning - those who prohibit the things that are permitted will eventually permit those things that are truly prohibited.

How wise are the words of the communal leader who wept "how tragic that they have not written the 10 Commandments in their book of customs and stringencies"

The Chasam Sofer similarly discouraged introducing a stringency in the construction of Mikvaos. He feared that introducing such a stringency would reflect poorly upon all those who previously could have readily adopted this stringency but did not. He also understood that as valuable as these improvements were, he could not mobilise the entire community to adopt them. 
He praises the initiator for his efforts and in principle approves the stringencies he proposes but only that it be adopted as a personal custom. It will cause too many problems if attempts are made to introduce them at a communal level.

Indeed, only recently an embittered man came to me weeping that he is like a Shaygatz in the eyes of his own children simply because he is maintaining the customs and traditions of his father and his father's father originating from the Chasam Sofer and does not adopt the recent trends in stringencies.

The Sefer Chassidim tells of a very scrupulous Gd fearing man who was particular with his Tefillinn. He would not scratch himself whilst wearing them, he would not bow to the Sages when wearing his Tefillin because how can one bow when wearing the name of Gd upon one's head, he would not talk to his wife when wearing his Tefillin nor even look at her.

The consequence was terrible, for others seeing him and his holy ways realised that they were unable to be so careful when they were wearing Tefillin - so they stopped wearing them.

If you truly feel you must adopt such strict customs you must keep them private and secret.

The Rosh wrote to a communal Rabbi, knowledgeable in Halacha and a man of distinction who forbade the use of the Tzuras HaPesach for constructing an Eruv - "I have already written to you that your arguments and proofs are all inadequate. I warned you to recant your rulings and to instruct your community to restore the Eruv structures as they were previously. I am informed however that you rebelliously maintain your rulings. You are causing your community to stumble and sin by desecrating Shabbos."

"I now order that as you receive this communication in the presence of witnesses you must repair the Eruv within two weeks or receipt of this message. If you fail to comply I will impose a ban upon you. If this was occurring in the times of our Sanhedrin you would be put to death for your mutiny. Your actions are in defiance of our Talmud and all the Sages from then till today."

One may think that this was a response to one who wishes to erode and weaken the structure of Halacha, but no, all this was for wanting to add a stringency to Halacha.

Rashi in explaining the Gemara's discussion that the ability to rule leniently is preferable and displays more power than ruling strictly says that "anyone can rule strictly" which is not really accurate. Rashi ought to have said, "anyone may rule strictly" because people are permitted to rule strictly for themselves.

But truth be told in some cases one may not rule strictly. When one knows that the Halacha permits it one may not rule even for oneself that it is prohibited. So Rashi is not discussing what one is permitted to do, he is discussing what the non thinkers are doing when they rule strictly - they are not using their minds, and so Rashi says that has no value, "anyone can rule strictly" because it requires no effort, no experience and no thinking.












It is recorded that a scholar expressed his displeasure in the strongest terms upon witnessing someone who exceeded the guidelines of the Halacha. Such behaviour is essentially heretical because it implies that our Halacha be it the rulings of the Torah or the decrees of our Sages, is less than perfect.


The Mordechai explains his custom of waiting between milk and meat as he waits between meat and milk - "indeed in my younger years I tended to ridicule those who waited after milk but I was shocked one day when I was eating meat, to discover some cheese still caught in my mouth. From that moment I took upon myself to wait equally after eating cheese before eating meat as I wait after eating meat before eating cheese."

He also explains that since he is only assuming this practice as a personal precaution he is not adding to the Law and is not disagreeing with the Gemara.

The Bach argues with the MaHarShal who prohibits those who wish to extend the customary days of mourning for the destruction of the Mikdash until Shabbos Nachamu. The Gemara clearly rules against this and adopting such a practice is no different to the famous curse like accusation levelled at R Tarfon who was attacked by bandits when following the ruling of Beis Hillel to read the evening Shema whilst lying down, "you deserved to die [for defying the conclusive ruling of Beis Hillel]"

The Bach on the other hand understands that the Gemara does not rule against the extended period of mourning it merely accepts that it is beyond the endurance of the general community and therefore it certainly accepts the legitimacy of those who wish to express their mourning until the Shabbos after Tisha BeAv.

Although this extended mourning may be discouraged for a different reason - that this type of mourning is too public and suspect of being driven for the purpose of seeking attention.

Similarly those who seek to be stringent with matters that are not founded in the Gemara for example not relying upon the nullification of non-Kosher foods at ratios of less than 1 in 60, or not accepting the status of Keli Sheni is also a type of heresy.

In spite of some who wish to be strict with regard to Bittul and suggest support from the Gemara where such opinions can be found  wishing to rely for a strict 

    לכבוד הרב הנכבד וכו [ספר משנה הלכות חלק ה סימן קד]ובדבר שאלתו מנא הא מילתא דמותר לאסור דבר ההיתר מה"ת
אהובי ידידי עד שאתה שואלני מנא לן דמותר שאלני אם זה מותר ולפענ"ד אין שום היתר לאסור המותר כמו שאין היתר להתיר האסור וכבר כתבתי בזה
ובדיני ממונות המטריף דבר שמותר לאכלו
הרי הוא גוזל את חבירו וחייב לשלם כמעשה דר"ט פ"ד דבכורות מ"ד בפרה שנטלה האם שלה והאכילה ר"ט לכלבים ובא מעשה לפני חכמים והתירוה
אמר רבי טרפון הלכה חמורך טרפון
ופטרו ר"ע מדהוה מומחה לבית דין וכל המומחה לב"ד פטור מלשלם וע"ש דתרתי קאמר ליה חדא דטעה בדבר משנה הוא
ועוד דמומחה לב"ד הוא ופטור מלשלם
וכל זה דהיה בשוגג אבל במזיד או במי שאוסר מפני שאינו בקי הרי גוזל את הרבים וז"פ.

מלבד שיש בזה עוד איסור המבואר במצ"ד להרדב"ז ז"ל על תרי"ג מצות
שכתב דלפעמים מתגלגל נשמה בבהמה ומצפה לתיקון ע"י שחיטה כשרה ויברך עליו ישראל באכילתו
ואם מטריף הרי דוחה את הנשמה ההוא מדחי אל דחי והו"ל כהורג נפש.
ומה"ט כתב הרדב"ז שם דחייב מיתה השוחט קדשים בחוץ
משום דבקרבנות ודאי שמתגלגל בו איזה נשמה המצפה לעלות למקום שהרוחות והנשמות נחצבות משם ע"י העלות הקרבן למקום המקדש
והאי ששחטו חוץ לעזרה חלל הקרבן ודחה הנשמה מלחזור למקומה והוי הורג הנפש ולכן חייב מיתה נפש תחת נפש ע"ש
ומיתה שאמרתי היינו כרת ועיין ספרי מצות המלך מצוה תל"ט.

איברא דירושלמי מפורשת הוא שלהי פ"ה דתרומות
אמר רבי לעזר כשם שאסור לטהר את הטמא כך אסור לטמא את הטהור
ופי` הפנ"מ שלא יאמר לא אטריח עצמי לעמוד על הדבר והואיל ומסופק אני אטמאנו
שאסור לעשות כן
וכ"כ בשו"ת זקן אהרן הראשון סי` קמ"ד ובשו"ת בנימין זאב סי` שכ"ו ז"ל בירושלמי דתרומות שלהי פרק סאה תרומה
תניין כשם שאסור להתיר האיסור כך אסור לאסור המותר ע"ש
ובהא פירשתי הכוונה בוידוי רבינו ניסים שנדפס בסידורים ליו"כ קטן את אשר אסרת התרתי ואת אשר התרת אסרתי
והקושיא מפורסמת תינח אשר אסרת התרתי עבירה גדולה היא וצריכה כפרה אלא את אשר התרת אסרתי
וכי מאי איסורא עביד אדרבה החמיר
אבל פשוט דכוונתו על דרך ירושלמי הנ"ל דכשם שאסור להתיר האסור כך אסור לאסור המותר
וא"כ ודאי צריך כפרה אתרווייהו.

ובאמת כי מקרא מלא הוא
לא תוסיפו ולא תגרעו
והרי דהתורה לא חלקה בין מוסיף לגורע ותרווייהו איסורי כהדדי נינהו.
וכבר כתב הרמב"ם ז"ל
האומר על בשר עוף בחלב שאיסורו דרבנן שהוא אסור מדאורייתא עובר בלאו דלא תוסיפו
עיין פ"ב מהל` ממרים ה"ט ובלח"מ שם
וע"ד זה דרשו ז"ל לא תוסיפו בשביל שלא תגרעו דהא בהא תליא דכל המוסיף גורע כי תורת ה` תמימה ודי לך מה שאסרה תורה.
הכלל דח"ו אין לנו רשות לאסור שום דבר רק מה שאסרה תורה אם לא היכי שעשו חז"ל גדר וסיג בגזירה דרבנן
וגם הם דוקא כשקבלו עליהם כל ישראל
ומטעם זה מצינו בגזירת חז"ל שגזרו ולא נתפשטה בכל ישראל או שלא היו רוב הציבור יכולים לעמוד בה ובטלה הגזירה.

והא לך מה שכתב הגאון בעל מחנה חיים לתלמידו הגאון בעל מעשה למלך
וז"ל אל תאמין שיותר קל להוציא איסורים חדשים מהתירים חדשים
איסור חדש הוא אחריות גדול ובפרט בענין הציקערליך שהמון עם רגילים בהם והוא להם כהיתר גמור ועל ידי ההרגל נעשה להם כטבע שני ובאמת אם הוא נעשה להם כטבע קשה מאד למנוע מהרגלותו ואם נעשה על זה איסור והם מתוך הרגלותם יעברו עליו אזי יעבור גם על איסורים אחרים ועבירה גוררת עבירה ומי יוכל לראות מה יהיה בסופו ח"ו דברים כאלו מגלים טפח ומכסים טפחיים
כל אדם רשאי להחמיר על עצמו
אמנם לאסור על אחרים הוא דבר אחר ע"כ עיין בספר ק"ן סופרים סי` קל"ט.

ומה"ט רע המעשה אשר ראינו בזמן האחרון
אשר כל אחד ואחד נשא נפשו בכפו לחפש בתר איסורין
לאסור על כלל ישראל דברים המותרים ושנהגו בהם קדמונינו להתירא
ואומרים אכשיר דרא
ולא ראינו כן אצל רבותינו זצ"ל
ופוק חזי רוב רבני אונגארן ובראשם מרן הח"ס ז"ל אכלו אוזין מפוטמות (שטאפף בלע"ז)
ולא יצאו באיסור עליהם אף שההיתר דחוק
ולכמה גדולי הפוסקים הוה טריפה ודאי עיין רמ"א וב"ח וש"ך סי` ל"ג ועוד
אבל ח"ו שום אדם לא פקפק אקדושת הני גאוני ז"ל
וקצתם אכלו קניידליך בפסח וגם גדולי ליט"א אכלו
גם במדינה שנולדתי אני הקטן כמה מהגדולים שאכלו מפוטם (בצעכאסלאוואקיא)
ואם כי רבים החמירו על עצמם
ועל כיוצא בזה אמרו כל המחמיר לעצמו קדוש יאמר לו
ומיהו לא גזרו על הציבור ואדרבה העלימו עין מהם.

ורבינו הגדול הש"ך ז"ל אשר כל בית ישראל נשען עליו כהלכה מפי הגבורה כתב בקיצור הנהגת הוראת איסור והיתר בסוף סימן רמ"ב אות ט` וז"ל
כשם שאסור להתיר את האסור כך אסור לאסור את המותר ואפילו בשל עו"כ ואפי` במקום שאין הפסד מפני שעל הרוב יש בו צד הקל במקום אחר מחמת שנאסר והוי חומרא דאתא לידי קולא
ואע"פ שלפי הנראה לא יבא מזה צד קולא אסור
שאפשר שיתגלגל ויבא קולא עד אחר מאה דברים
לפיכך אם הוצרך לאסור מחמת ספק או מחמת חומרא בזה שאין האיסור ברור כשמש
צריך המורה לומר שאין האיסור ברור
אלא שאנו מחויבים להחמיר
וכ"ש אם המורה
מתיר בשעת הדחק וכיוצ"ב שיאמר לו כן עכל"ק.

הנה מבואר מדברי גדול הפוסקים
שאסור להחמיר ולאסור שום דבר
אפי` של גוי
אף שלא יבא מזה שום צד קולא
מ"מ אפשר שיתגלגל מזה קולא עד אחר מאה דברים,
ורבינו הגדול הב"ח ז"ל יו"ד סוס"י קפ"ז הביא על חומרת מהר"ם מפדאוו"ה
דאין לשמוע לחומרא זו אם אדם חשוב מרוב ענותנותו אינו רוצה לסמוך על עצמו ינהג מדת פרישותו לעצמו
אבל לא ניתן להכתב בספר להורות בו לדורות הבאים ולהחמיר מדעתו אם לא שיביא ראיות ברורות מן התלמוד.

ועיין תוס` ע"ז דף ל"ו ע"א ד"ה אשר בשם הירושלמי
רב יצחק בר שמואל בר מרתא נחת לנציבין אשכח לר` שמלאי הדרומי יתיב ודריש
רבי ובית דינו התירו את השמן
שמואל קבל עליו ואכל רב לא אכל
א"ל שמואל לרב אכול או אנא כתיב עלך זקן ממרא וכו` אטרח עלי` ואכל ע"כ,
ובפתח עינים להחיד"א חולין דף ו` בעין יעקב הביא בשם חפץ ה` לאוה"ח הקדוש
דאם רצה למנוע עצמו שלא לאכול דבר משום חומרא יכול
ואמאי קרא עליו שמואל,
ותי` דגדול הדור שאני דכל מעשיו הם הלכה
וכיון שרק יפרוש עצמו יהי` הלכה ע"ש
ועיין שו"ת רמ"א סוס"י נ"ד ובספרי משנה הלכות ח"ד סי` ק"ה.

ובס` דמשק אליעזר חולין סי` י"ד אות ד` וז"ל
כתבו האחרונים דממדת חסידות שלא יאכל בשר שהורה בה חכם ופרש"י שנולד ספק והוצרך לשאול לחכם להתירו
כלומר מסברותיו וראיותיו שלא מצא בפי` שהוא מותר
ואע"ג דכתיב אל השופט שיהיה בימים ההם
מ"מ ממדת חסידות להחמיר
אבל מצא החכם בפי` שהוא מותר המחמיר הרי זה חסיד שוטה ע"ש לש"ק.

ובשאילת יעב"ץ ח"ב סי` ק"נ וז"ל
ואשר זכרת מחומרי אשכנזים שנזהרים בה יותר מגופי תורה
הלא על זה ועל כיוצא בזה קמצווחנא עלייהו בבי מדרשא בכמה מחבורי ביחוד במו"ק סי` תנ"ג וכן בעליית ד"א ושאר מקומות לא מנעתי עצמי מלעורר נרדמים השקועים בשנת ההרגל האכזרי קשה הסרה עד בלתי שמים לא יקיצו והיא היתה בעוכרם ודאי לגרום ע"י כך מכשולות בגופי אסורי תורה החמורים וכ"ה בכל דבר כמ"ש ז"ל האוסר את המותר סופו להתיר את האסור באמת עורון עיני לבות תופשי התורה היא שנתקיים בעוונותינו הרבים ואבדה חכמת חכמיו ואמסר עלמא ביד טפשאי האידנא דשכוחי טפוחאי גשושאי מגששים כעורים קיר פלסתר מקומי אשרות מתנהגים אחר מורה שקר ככסיל בחושך הולך עושה טפל עיקר ועיקר טפל ומה אוסיף עוד לדבר וכבר צווחו בה קמאי דקמאי
ויפה אמר אב"ד גדול בדורינו רב בקהלה מפורסמת לבני קהלתו
הפסד גדול הוא שלא נכתבו עשרת הדברות בפנקס שלכם ודב"ל ע"ש.

וז"ל הח"ס יו"ד סי` רי"ד בגאון אחד קדוש יאמר לו
רצה להנהיג חומרא במקואות והח"ס ז"ל האריך לישב מנהג הקדמונים במקואות וכתב וז"ל
הארכתי בכל זאת ללמד זכות על המקומות הגדולות המהוללות שטובלים במקואות כאלו בלי שום דוחק
כי יש באותן מקומות מעיינות ומקוואות כאלו סמוכים לנהרות ובעירנו יש במחוז (צוקערמאנדיל) מקום כזה סמוכה מאד לנהר (דאנאי) ובקלות היו יכולים להמשיך לה מים מן המעיין ולא חשו גאונים קדמונים לזה ע"כ יצאתי ללמוד זכות,
ומ"מ פשוט שהמחמיר יתברך ממקור הברכות וממעיני הישועות ישאב מים בששון,
אך בדור כזה אשר בעונ"ה לא לבד ביטול פ"ו גורם וכמ"ש המהרי"ק שרש נ"ו אלא ישמעו לרופאים פרוצים כידוע ויצא בזה מכשולים גדולים ח"ו אלו הייתי נמנה עם אותה חברה הייתי מסכים להתיר באגודה א` וחבורה א` כנכנס לש"ש ועי"ז ישמעו הנגידים לפזר ממון הרבה לתקן הכל ע"צ היו"ט כגון תקונים ברעפי הגג ובסינונית וכל כיוצא בזה
והמחמיר יחמיר לעצמו
ואמרו חז"ל עת לעשות לה` הפרו תורתיך
יש שבהפרת התורה תתקיים התורה וחלילה להפר התורה אלא כעין נדון שלפנינו ודי לצדיק וחכם כמותו ירבה בישראל וכל דילדא אימא כוותיה תילד כל יושבי חלד ע"כ דבריו הקדושים ע"ש.

הראה לן מרן הח"ס עד כמה מגיעים הדברים והורה לן דרך ה` ישכון בו אור דרך האמת ולהיות רואה הנולד ואף שהיה בידו דבר קל לתקן מקוה שהוא באמת ענין גדול נוגע לאיסור נדה וכרת ח"ו והיה יכול להדר בכל הידורים כפי השיטות שהביא הגאון השואל ולא רצה לשנות
וזה היה דעת רבינו משה הרמ"א ז"ל למעיין בכל דבריו
וממשה ועד משה לא קם כמשה אשר כל בני ישראל נשען עליהם
ומעתה ק"ו דורינו זה אנו מה נאמר
וזה לפני זמן בא לפני איש תם וישר ירא אלקים ושפתותיו נוטפות מר
די קינדער מאכען מיך פיר א` גוי הרי אני הכל קבלתי מאבי ואבי מאביו שהי` תלמיד מרן הח"ס ז"ל
ומעולם לא ראיתי מה שהם מביאים לביתי וד"ל.

ורבינו הקדוש ר` יהודה החסיד בספר חסידים סי` שס"ב ז"ל הקדוש
יש דברים אם תחמיר על האדם לא יעשה המצות כמו זה
מעשה בחסיד אחד שלא היה רוצה ליגע בבשרו כשקרצתו כינה או פרעוש בשעה שתפילין עליו
והיה חולץ תפילין ואח"כ נוגע ולקח המעכולת ורוחץ ידיו ומניח תפילין
וכשהיה הולך לפני זקנים לא היה כופף קומתו כי אמר איך אשתחוה בעוד תפילין עלי
ועוד אמר איך אראה באשתי או איך אדבר עמה בעוד שם שמים עלי
ואמרו אחרים מאחר שצריכים התפילין כל כך פרישות לא נוכל לסבול ולא הניחו תפילין
אמרו לאותו חסיד הרי בטלת אותם מן המצות בחסידות שלך
א"כ לא תשליך הרוק מחוטמך בעוד התפילין עליך
אלא לא נתנה תורה למלאכי השרת
ועוד אם רצית להיות פרוש בהם לא היה לך לגלות לאחרים ע"ש דבריו הקדושים.

ובשו"ת הרא"ש כלל כ"א
בגדול אחד ורבי יעקב שמו רצה לאסור צורת הפתח למבוי
וכתב לו הרא"ש וז"ל אתה רבי יעקב ברבי משה דבאלינסא כבר כתבתי לך על ענין העירוב שנהגו בכל גליות ישראל במבואותיו המפולשין בין הגויים בצורת הפתח ואתה אסרת אותו לקהל פריכוש
וכתבתי לך ראיותיך
ואני הודעתיך שאין בהם ממש והזהרתיך שתחזור בך ותאמר לקהל שיתקנו מבואותיהם כאשר הורגלו על פי גדוליהם
והנה הוגד לי שאתה עומד במרדך
ואתה מכשיל את הרבים בחלול שבת
לכן אני גוזר עליך אחר שינתן לך כתב זה בעדים שתתקן המבואות המפולשין לרה"ר של גויים בצורת הפתח תוך שבועים אחר שתראה כתב זה ואם לא תתקן המבואות כאשר כתבתי אני מנדה אותך
ואם היית בימי הסנהדרין היו ממיתין אותך
כי אתה בא לעקור תלמוד שסידר רב אשי ולחלק על כל הגדולים שהיו עד היום
אותם שמתו ז"ל ואת אשר חיים עד הנה
לכן חזור בך ואל תטוש תורת משרע"ה נאם אשר בן הר` יחיאל ז"ל עכל"ק.

הנה על שרצה אותו רבי יעקב להחמיר בדין צורת הפתח כמה חרד רבינו הרא"ש ז"ל שזה יגרום לחילול שבת עד שרצה לנדותו וכתב עליו שאם הי` בימי הסנהדרין הי` חייב מיתה אע"פ שחלק להחמיר אין נפ"מ בזה.

מבואר מכ"ז דאדרבה
אסור לאסור המותר דעי"ז ח"ו יגרום ביטול תורה מבני ישראל
ואם רוצה להחמיר לעצמו הרשות בידו
אבל לא לאסור לרבים דברים המותרים ודאי בספיקא בדבר שאנחנו מסופקים בהא כבר קיי"ל ספיקא דאורייתא לחומרא וספיקא דרבנן לקולא
ואפילו בהא אמרו חז"ל כוחא דהתירא עדיף עיין ברכות ס` וביצה דף ב` ע"ב
ופרש"י כחה דהתירא טוב לו להשמיעני כח דברי המתיר שהוא סומך על שמועתו ואינו ירא להתיר
אבל כח האוסרין אינה ראיה שהכל יכולין להחמיר ואפילו בדבר מותר
והנה מבואר דכח דהתירא הוא ראי` אבל כח דאיסורא האוסר אינו ראיה דכל אחד יכול להחמיר ולאסור
ופלא שדייק רש"י שהכל יכולין להחמיר
ולא כתב רשאין להחמיר
דבאמת כשיודע הדין אינו רשאי להחמיר
אלא כשהוא מסופק או הוא ע"ה יכול להחמיר
אבל כחה דהתירא עדיף
ועיין צל"ח ביצה הנ"ל מה שפי`
ובא"ז שו"ת סי` תשצ"ח
ותוס` חגיגה כ"ב דמוכח דגם בדרבנן אמרינן כחה דהתירא עדיף
ועיין תוס` עירובין ע"ב ע"ב וברא"ש נדרים כ"ח ועיין רשב"ם פסחים ק"ב ע"א ותוס` ע"ז מ"א א` סוד"ה איש ורשב"ם ב"ב צ"ז ושו"ת הרשד"ם א"ע סי` ל"ח.

ועיין רדב"ז סי` קס"ג בדין חיבוק ונישוק לאשתו סמוך לוסתה דהתה"ד אוסר והרדב"ז חלק עליו וסיים וז"ל
הילכך איני רואה לחדש על ישראל מה שלא החמירו הראשונים והלואי שישמרו מה שהוטל עליהם
דתפסת מרובה לא תפסת ולא ישאר בידם לא זה ולא זה ע"כ.

שוב מצאתי עוד בויעש אברהם להגאון מצעכענוב שכתב בדבר שיש מחלוקת הפוסקים ואיפסקא הלכה כחד מ"ד לקולא
לא חשש כלל להחמיר
והיה נדמה בעיניו כאפקרותא נגד חז"ל על מי שרוצה להחמיר
ופעם הי` אצל בנו והשתין תינוק מים ולקח רביעית מים ושפך עליו
ועמד שם איש אחד והביא עוד מים והתחיל לשפוך עליו וגער בו הגאון ז"ל
כי זה דרך מינות וחוסר אמונה בחז"ל שאמרו שסגי ברביעית מים לבטל מ"ר.

והמרדכי חולין ריש פ` כל הבשר הביא תשובת רבינו ז"ל
וששאל אדוני ששמע שאני נוהג שלא לאכול בשר בהמה וחיה אחר גבינה ומיקל בבשר עוף
בימי חורפי הייתי מתלוצץ בבני אדם שהיו עושין כן
ואדרבה שרי לי מרי היה נראה בעיני כמו מינות
עד שפעם אחת מסעודתא לסעודתא מצאתי גבינה בין שיני
גזרתי להחמיר על עצמי בבשר אחר גבינה כמו גבינה אחר בשר
ואין בדבר זה כחולק על התלמוד ולא כמוסיף שהוא גורע דבפרק כל הבשר (דף ק"ח) אמר אנא בהא מילתא כחלא בר חמרא וכו` וכל חד מצי לאחמורי על נפשיה ולעשות משמרת ע"ש.
מבואר דדוקא משום דעשה דרך גדר וסיג
אבל כל שאינו גדר להתרחק מן האיסור אלא דרך חששא שרוצה לחוש גם לדברי האוסר דלאו הלכתא כוותיה
הרי אסור וקרוב למינות וכחולק על התלמוד.

ועיין ב"ח א"ח סי` תקנ"א שהביא תשו` מהרש"ל
דאותן שרוצין להחמיר בתספורת וכביסה עד שבת נחמו איסורא הוא
כיון דאיפסקא הלכה בתלמוד דלא כרבן שמעון בן גמליאל
וכההיא דר"ט כדאי היית לחוב בעצמך על שעברת על דברי ב"ש
והב"ח חולק דהתם טעמא דלא רצו חכמים להחמיר על הצבור לאחר תשעה באב
אבל מי שרוצה להחמיר מותר להחמיר מפני כבוד הבית שנחרב בעונ"ה
משא"כ בקרא והטה שהתכוון לעשות כדברי ב"ש ע"ש,
ובאמת כי גם בזה יש לדחות
דלאו כל אדם ראוי לזה
וכמ"ש בגמ` בהאי דהוה לבש מסאני אוכמא וכפתוהו דלאו ראוי את להתאונן על חורבן ביהמ"ק.

ודוקא בדבר שתלוי בסברא אמרו בגמ` חולין מ` דע"כ כיון דהורה בה חכם אל יאכל ממנה משום דחיישינן שמא טעה בה חכם
ועיין רמ"א יו"ד סי` קט"ו ועיין מנחת יעקב (בסולת למנחה כלל ע"ו)
דמי שרוצה לנהוג חומרא במה שמצינו שלא החמירו בו האמוראים
כגון מה שנתבטל בששים או
בכלי שני
הוי כמו מינות ויצא שכרו בהפסדו
ודלא כמ"ש באו"ה כלל נ"ז ע"ש ובפ"ת יו"ד סי` קט"ז ס"ק י`.
והגם דלענין ביטול בששים יש שרצו לפסוק כאו"ה
משום דמצינו גם לחכז"ל בכמה דברים שלא יבטלו בששים גם במקום דאיפסק הלכתא כדברי המיקל
אבל גם המיקל מודה להחמיר כמו בב"ש היו אוכלים בכל יום לכבוד שבת שכתב הרמב"ן דב"ה נמי מודים דהכי עדיפא
וכן מי שאכל ושכח ולא בירך במקומו בפ` אלו דברים דמבואר שם בהאי תלמיד דעביד בשוגג כב"ש ואשכח ארנקי דדהבא וכתבו הרבינו יונה והרא"ש דכאן בית הלל נמי מודי לב"ש דלחזור עדיף אלא שלא רצו להחמיר על כל אדם אבל בלאו הכי איסור להחמיר כמו להקל וזה פשוט.

ועיין שו"ת דברי חיים להגה"ק אדמו"ר מצאנז יו"ד ח"א ס` מ"ב אות ט` וז"ל
לענין להחמיר שמונה ימים מעל"ע בעגלים
לפענ"ד אין רשאי לנהוג חומרא נגד הדין
רק בדבר שאפילו להמקילין הוא פרישות
וכמו שבבהמ"ז שרשאי להחמיר כב"ש ולחזור למקומו כיון שגם ב"ה מודים לב"ש
אבל בק"ש דמאי פרישות הוא לומר בשכיבה ובקימה ממש
בזה חייב מיתה העושה כדברי ב"ש
כמו כן אני אומר בשלמא לענין משמוש סרכא וכדומה מזהירות שגם המקילים מודים שיותר טוב שלא לאכול ממשמוש שתלוי בדעת השו"ב ובסברא ואומדנא של השו"ב
ולכן הוי פרישות המחמיר בדבר
אבל בדבר זה שלפי ההלכתא להמתין שמונה ימים הוא מדרבנן
ולפי מאי דקיי"ל לכל הפוסקים
השוהה שמונה ימים בלא מעל"ע נמי יצא ממיעוט המצוי א"כ מאי שייכות חומרא זו
והוי רק כמו המטה בק"ש וז"ב עכל"ק.

הרי דאפילו בכה"ג כתב הגאון ז"ל
דאסור לנהוג בחומרא נגד הדין
אלא במקום שגם המקילים מודים להמחמירין
אבל להחמיר נגד הדין פסק דאינו רשאי וז"ב בס"ד.

ומעתה תלמידי אהובי
חגור חרבך על ירך
ואל תתחבר להולכי חשך
לפסוק הלכות כפי מה שנראה להם
ולגבב חומרות ואיסורים שלא שערום אבותינו
אלא תיגע עצמך בכל הספק לברר האמת בכחא דהיתרא
ע"פ התורה הק`
או שתשאל למורה הוראה אמיתי צדיק ועניו
אשר כל כוונתו לש"ש ע"פ התורה אשר יורוך
לא תטה ימין ושמאל
וח"ו לא להקל ולא להחמיר על תורת משה רבנו ע"ה.

ובזה הנני בברכת התורה בלב ונפש.

מנשה הקטן